חברות וחברים שלום רב,

רצ"ב עדכונים  נבחרים בתחום מיסוי המקרקעין, מס הכנסה ומע"מ והכל מן התקופה האחרונה. לצד הסקירה הקצרה של הדברים כמה מילים שלי לתשומת לבכם.

מיסוי מקרקעין

מס ריבוי דירות

המועד האחרון לדווח ותשלם לרשות המסים על פי חוק מיסוי ריבוי נכסים ( חוק דירה שלישית) הוא עד סוף 31.7.17 (זאת לאחר שנדחה המועד המקורי 31 לחודש מרץ בעקבות העתירות אשר הוגשו כנגד החוק). גם כעת, עדין לא ברור מה יעלה בגורלו של החוק. בדיון בבג"ץ בעתירות נגד החוק אשר נערך ב-9 לחודש מאי השנה הציעה נשיאת בית המשפט העליון להחזיר את החוק לוועדת הכספים זאת על מנת שיחוקק מחדש. המדינה התנגדה.

אגב, על פי פרסומים בעיתונות הכלכלית  כ-512 בעלי דירות מכרו את ה"דירה השלישית" ודווחו על כך כדת וכדין וזאת על מנת ליהנות מן הזיכוי ממס שהחוק מעניק ( עד 85,000 ₪). מה יהיה לגבי אלה אם החוק יבוטל? האם המדינה תעניק להם את הזיכוי גם אם החוק יבוטל? יתכן שהבג"צ הבא כבר בדרך….

פס"ד טויסטר ( וע' 721-09-15 טוסיטר נ' מנהל מס שבח טבריה)

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב מכירת מחצית דירת מגורים בצפת אותה רכש מר טויסטר מאחיו. ביחס למחצית השניה אין מחלוקת שכן היא זכאית לפטור דירת ירושה.  לטענת טויסטר ביחס למחצית הראשונה הוא זכאי לפטור דירה יחידה 49ב(2) זאת למרות שאשתו מכרה דירה שהיתה בבעלותה טרם הנישואים וטרם חלפו ארבע השנים ממועד המכירה על ידה. לא אכנס לכל עובדות המקרה אלא אתמקד בענין אחד.

בעקבות הלכת שלמי ( ע"א 3178/12 יגאל שלמי נגד מנהל מס שבח נתניה), רבים פנו לעורכי דין בתחום דיני המשפחה על מנת  לערוך הסכמי ממון אשר יוצרים הפרדה רכושית "לצורכי מס".

גם במקרה זה על אף שהמקרה כבר עלה לביקורת ויצאה שומה, המערער ערך הסכם ממון. כזכור  אחד התנאים שנקבעו בפסק הדין בפרשת שלמי הוא קיומו של הסכם ממון. לבני הזוג כבר היה הסכם ממון. אין מחלוקת, כי הסכם הממון אשר נחתם בשנה בה נישאו העורר ואשתו לא התייחס לדירה בצפת שכלל לא הייתה בבעלות העורר באותה עת. כמו כן, אף לאחר רכישת הבעלות בדירה האמורה ומכירתה לא היה הסכם ממון בין בני הזוג ביחס לדירה בצפת. רק כשנה וחצי לאחר מכן, ב-24.6.15, לאחר שניתן פסק הדין בפרשת שלמי, נחתם בין העורר ואשתו הסכם ממון נוסף אשר מתייחס לדירה האמורה ובמסגרתו נקבע, כי הדירה בצפת היא רכושו הבלעדי של העורר וכי התמורה בעבור מכירתה הועברה במלואה לידי העורר ולאשתו אין כל זכות בכסף האמור.

אבל הסכם ממון אינו חזות הכל. הלכת שלמי קובעת, ובצדק רב, שיש לבחון את נעשתה הפרדה רכושית בפועל. בפרשת טויסטר כמו במקרים אחרים המגיעים אלי בני הזוג לא מקפידים באמת ובתמים על הפרדה רכושית. לכן ביום פקודה, "תכנון שלמי" קורס.

פס"ד עדן מזל חג'ג ואחרים נ' מנהל מס שבח תל אביב וע' 62431-06-15

התופעה של רכישת דירות על שם הילדים הפכה שכיחה מאוד בשנים האחרונות. פעמים רבות  הדבר נעשה משיקולי חסכון במס רכישה. לכאורה עדיף לכאורה לרכוש דירה על שם הילד החייל, או הסטודנט, וליהנות ממס רכישה כדירה יחידה על פני תשלום מס רכישה בשעור של 8% כדירה נוספת. מובן שיש להיערך לרכישה באופן נכון תוך לקיחה בחשבון של שיקולים מתחום דיני המשפחה והשיתוף בין בני הזוג.

עד כאן הדברים נכונים ויפים כאשר "הילד" בגיר. כלומר מעל גיל 18. מתברר שלא מעט הורים "מתחו את החבל" בטענה יצירתית, יש לומר, לפיה גם אם עסקינן ב"רוכש" קטין וזו דירתו הראשונה  יש להעניק לו את הקלת המס כדירה יחידה. הדבר עלה בפרשת חג'ג שם דובר בשישה קטנים ש"רכשו" זכויות  בפרויקט קבוצת הרכישה שידוע כ"מגדלי הצעירים" בתל אביב. הרכישה נעשתה באמצעות ההורים כאפוטרופסיים הקבועים ובאישור בית משפט לעניני משפחה.

המחלוקת נבעה לגבי תחולת עיקרון  התא המשפחתי הקבוע בחוק מס שבח אשר לפיו רואים רוכש ובן זוגו וילדיו שלא מלאו להם 18 שנים כתא משפחתי אחד (למעט ילד נשוי). אסור שנטעה. עקרון זה רלוונטי רק ביחס לפרק חמישי אחד לחוק, משמע, בכל הנוגע לסוגית הפטורים בפרק חמישי 1 או ביחס למס הלינארי המוטב הקבוע בהוראות סעיף 48א(ב2) לחוק.

בכל מקרה אם נשוב למשפחת חג'ג הרי אלה טענו טענה יצירתית המתבססת לכאורה על לשון ההגדרה היבשה והלא ברורה דיה. נאמר שם "יראו רוכש ובן זוגו.. וילדיהם". העוררים במקרה זה טענו כי הכוונה כאן בילדי הרוכש. ואם הרוכש הינו קטין הרי הכלל לא חל. טענה מענינית. כצפוי, ועדת הערר אשר נדרשה לרציונאל אשר בהגדרה (הענקת הנחה לקורת גג אחת לתא המשפחתי) דחתה את הערר.

ו"ע 37792-09-14 קויתי ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה.

בני הזוג קויתי רכשו דירה משותפת. לגב' קויתי דירה מלפני הנישואין שניתנה לה במתנה על ידי אימה. בני הזוג התגוררו בדירה של גב' קויתי עובר לנישואיהם ולאחריהם. במקרה דנן הסכם ממון הקבוע הפרדה רכושית בעניין הדירה נערך רק לאחר תחילת ההליך המשפטי בערר!

הלכת פלם ( ע"א 3185/03 שחר פלם) קובעת כי לעניין תחולת ההטבה ברכישת דירה שהינה דירה יחידה יש לבחון את מצב הזכויות של בן הזוג "חסר הדירה" בדירה השייכת לבן הזוג השני עובר לנישואין. בהלכת שלמי נקבע כי הסכם ממון שאושר בבית משפט וקובע הפרדה רכושית הוא תנאי סף לבירור טענה בדבר הפרדה רכושית. אך לא רק. לצורך בחינת קיומה של הפרדה רכושית בימ"ש מסתייע במבחני עזר הנהוגים בדיני המשפחה, כגון מגורים משותפים, מימון משותף וכד'.

בעניין קויתי, הסכם הממון מתייחס אך ורק לעניין הבעלות בדירת הבעלות ולא לשימוש בה. כמו כן ההסכם מאפשר לבני הזוג לבטל אותו לאחר קבלת שיעור המס המופחת. בנסיבות העניין הנטל להוכיח הפרדה רכושית מוטל על בני הזוג ולא עלה בידם להרים אותו. לפיכך נקבע כי מר קויתי לא יוכל ליהנות משיעור המס המופחת ברכישת הדירה.

מקריאת פסק הדין עולות מספר מסקנות:   לעובדה שבני הזוג פנו לעריכת הסכם ממון תוך כדי ניהול הליך הערר משקל רב בשלילת הענקת ההטבה אותה רצו. לא מפתיע המסקנה ברורה – כמו כל תכנון מס יש לבצע אותו מבעוד מועד ולא באופן מאולץ בעת המכירה/רכישה. כמו כן יש לתת את הדעת בהסכם הממון לא רק להפרדה הרכושית ביחס לדירה עצמה, אלא גם לדמי שכירות אשר יתקבלו ממנה בעת השכרתה לצד ג'. זאת ועוד, מגורים משותפים בדירה עלולים בהחלט להכביד על טענה של הפרדה רכושית ומומלץ בחום להימנע מכך.

מס הכנסה

ע"א 4946/16 שלמה סעד ואח' נ' מדינת ישראל

אל המערער ( מעסיק) הצטרפו מספר חברות וארגונים בערעור שהוגש בעניין הזכאות לנקודות זיכוי של עובדים הזרים מחד, וחיוב המעסיקים בהיטל עובד זר מאידך, לפי חוק התכנית להבראת ישראל בגין עובדים שהם מסתננים מאריתריאה וסודן.

ביום 28.3.17 התקיים דיון. בהחלטת כב' השופט רובינשטיין תואר המצב הבעייתי של אותם מסתננים אשר לא הוכרו כפליטים וקיים נגדם צו הרחקה שאינו מוצא לפועל לפי החלטה. על פניו הם אינם תושבי ישראל אולם מרכז חייהם הוא כאן. בימ"ש קבע כי על המדינה להתייחס לנושא ההיטל החל על המעסיקים ועל נקודות הזיכוי המגיעות לעובדים "מנועי ההרחקה" בהקדם.

סוגיית אי תשלום היטל עובד זר מחד, ומתן נקודות זיכוי תושב ישראל לעובדים הזרים מהווה לדעתי חבית חומר נפץ. ככל שלא יגיע הסדר ראוי עם רשות המיסים חברות השמה רבות עלולות לקרוס כלכלית לאור עמדה בה נקטו לפיה העובדים הם בגדר תושבי ישראל ,וזכאים לנקודות זיכוי ואין לחייבם בהיטל עובד זר.

 

הודעת רשות המסים לגבי פטור ליחיד המשכיר דירת מגורים לחבר בני אדם

אנו רגילים לבעלי דירות מגורים אשר משכירים דירות ליחידים. אך יש כאלה המעדיפים להשכיר דירות דווקא למלכ"ר. חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) מקנה פטור ליחיד המשכיר דירת מגורים לחבר בני אדם הפועל שלא למטרות רווח, למטרות מסוימות (דיור לזכאים / קליטת עלייה / בריאות / סעד) ותוך עמידה בתנאים.

ההודעה שפורסמה על ידי מנהל תחום מוסדות ציבור ומלכ"רים ביום 26.3.17 מפרטת את אופן הגשת בקשה לפטור, המסמכים והפרטים הנדרשים אודות השוכר והפעילות ואופן הטיפול בבקשה. כדאי לקרוא את ההודעה באתר רשות המסים ולהימנע מהפתעות.

 

מיסוי בינלאומי

החלטת מיסוי בינלאומי 8549/17

אב תושב חוץ מחזיק במניות חברה ישראלית, אותן רכש בשנת 2013. בנו הוא "תושב ישראל לראשונה" החל מ-2014. האב מעוניין לתת את המניות לבנו במתנה בפטור ממס לפי סעיף 97(א)(5) לפקודת מס הכנסה. הבן מתכוון למכור את המניות בעתיד ומבקש שמכירתן תהיה פטורה ממס.

הבקשה נדחתה. מקום הפקת רווח ההון במקרה זה הוא בישראל. הפטור הניתן לתושב חוזר /  תושב ישראל לראשונה הוא במכירת נכסים מחוץ לישראל. גם הפטור לפי סעיף 97(ב3)(3) העוסק במי שהיה תושב חוץ ונהיה תושב ישראל לראשונה לא חל, על אף שהתנאי שלפיו נדרש שבעת רכישת המניות המוכר יהיה תושב חוץ, על פניו מתקיים – יום הרכישה במקרה של מתנה הוא יום הרכישה בידי האב נותן המתנה. סעיף 97(ב) מחריג במפורש מגדרי הפטוא נכס שהגיע לידי היחיד בפטור לפי סעיף 97(א)(5).

מס ערך מוסף

פסק הדין בע"מ 17020-03-15 עמותת בית הצנחן נ' מנהל מע"מ גוש דן

סעיף 12 לחוק מע"מ קובע כי "תקבולים" שהם תרומה, תמיכה או סיוע אחר ייחשבו כחלק ממחיר עסקאותיו של "עוסק" שקיבל אותם. המערערת היא עמותה העוסקת, במקביל לעיסוקיה שלא למטרות רווח, בהשכרת שטחים בבניין שהועמד לרשותה על ידי עיריית רמת גן, כחלק מפעילות העירייה כ"מאמצת" את חטיבת הצנחנים. לפי ההסכם בין העמותה לבין העירייה, המערערת פטורה מארנונה. המערערת לא חויבה בארנונה עד לשנת 2004, אז החלו להיווצר חיובים ביחס לבניין. חיובים אלה לא נגבו. מנהל מע"מ הוציא למערערת שומת עסקאות, בה צורפו חיובים אלו לעסקאותיה של המערערת. מכאן הערעור.

בימ"ש קיבל את הערעור בחלקו ופסק- סעיף 12, החל על "עוסק" בלבד, יכול לחול על פעילות המערערת, משהמערערת (מלכ"ר) נרשמה כעוסק ביחס לעיסוק מסוים. אי גביית הארנונה מהמערערת קשורה ליחסים המיוחדים בינה לבין העירייה, אולם העירייה לא ויתרה על גביית החוב (זאת מבחינת התייחסות העירייה לקיומו של החוב, והפעולות שנקטה ביחס אליו).  לפיכך נקבע כי החלטת המשיב בהשגה, לפיה העירייה ויתרה על החוב לצמיתות תבוטל. המשיב יוכל להפעיל את סעיף 12 בהתקיים אחד התנאים: התיישנות החוב, ו/או ויתור על החוב מצד העירייה או תמיכות מצד העירייה שבאות לאפשר למערערת לפרוע את החוב. עוד נקבע כי בנסיבות אלו החיוב לא יהיה בבחינת מעשה בי דין, שכן נקיטת פעולה בהתאם לאמור לעיל יהיו בגדר אירוע מס חדש. המשיב יוגבל בהפעלת סעיף 12 רק לחלק המסחרי בפעילותה של המערערת.

אדגיש, מחילת חובות ל"עוסק" מהווה אירוע מע"מ וכדאי לשים לב היטב לכך בפירוק חברות ו/או במחילת חובות בין גופים קשורים.

 

פסק הדין בע"מ 55563-09-14 אוסקר גרוס נ' מנהל מע"מ תל אביב

המערערת היא חברת בת של הפירמה האמריקאית Oscar Gruss & Son, (להלן:"חברת האם"). חברת האם נתנה שירותי ברוקראז' ללקוחות מוסדיים ישראליים כגון בנקים, חברות ביטוח וקרנות. המערערת טענה כי שירותיה ניתנים אך ורק לחברה האם, שהיא תושב חוץ, ולפיכך פעילותה מתחייבת במע"מ אפס, לפי סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ. המשיב טוען כי היות והחברה נותנת שירותים ללקוחות ישראליים בעצמה, אין מקום למע"מ בשיעור אפס. לפיכך הוצאו למערערת שומות עסקאות לשנים 2008-2013. מכאן הערעור.

בימ"ש דחה את הערעור ופסק כדלקמן –  השאלה שיש לבחון היא האם ה"סיוע" הניתן על ידי המערערת ללקוחות הישראליים הינו טפל או נלווה, או שיש לראות בו ערך עצמאי וממשי, ואז לא יחול מע"מ אפס. המערערת היא חוליה בלתי זניחה בפעילות החברה האם. אין מחלוקת שהשירותים ניתנו על ידי המערערת בישראל בכל מובן שהוא. כפי שנקבע בעניין אמריקה ישראל קאמפ כשתושב החוץ עצמו נותן שירותים ללקוחות ישראליים, עשייתו משתלבת עם עבודת "קבלן המשנה" הישראלי והסייג שבסעיף 30(א)(5) – לפיו ההטבה תישלל אם הנישום נותן שירותים לתושב חוץ יחד עם תושב ישראל – מתקיים. טענות המערערת לפיהן היא אינה מוסמכת לחתום על חוזים, וכי שכרה משולם על ידי חברת האם ולא על ידי הלקוחות (שאף אינה שנויה במחלוקת) אין בהן כדי לשנות את המסקנה כי המערערת נתנה שירותים ללקוחות ישראליים בפועל ולפיכך היא אינה יכולה ליהנות מהטבת מע"מ אפס.